תדמור נ' דלק מנטה קמעונות בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך 26,680 ₪ המהווה לטענת התובע נזק שנגרם לו כתוצאה מתקלה במערכת הדלק ברכבו ואשר אותה הוא מייחס להמצאות מים בסולר שנרכש מאת הנתבעות.

התובע מתבסס על עדותו,על מסמכים וקבלות ועל חוות דעת מומחה-מהנדס הרכב אהוד אסטרחן.

התובע טוען כי הוא מתדלק באופן קבוע בתחנת דלק "אלדור" השייכת לנתבעות שכן שם הוא זוכה להנחה על פי הסדר.

ביום 26.10.09 תדלק בתחנה ומאז אותו יום החלה שרשרת תקלות שהביאה בסופו של דבר להשבתה ממושכת של הרכב,לתיקון יקר במערכת הדלק ולהוצאות ונזק נלווים.

התובע טוען כי מקור התקלה הוא מים בסולר ומקור המים בתדלוקים שביצע אצל הנתבעות.

הנתבעות טוענות בתמצית כי הדלק במיכלי התחנה נבדק באופן שוטף מדי יום,כי כל התוצאות במועדים הרלבנטיים ובכלל היו תקינות וללא עדות של מים בסולר מעבר לתקן,כי אין רכבים אחרים שלהם נגרם נזק דומה למרות שמדובר בתחנה פעילה בה מתדלקים מספר רב של רכבים מדי יום,כי מקור התקלה אינו מים אלא שבבים ולכלוך במערכת הדלק של הרכב וכי בכל מקרה גם אם יש במערכת מים מקורם אינו אצלן.

הנתבעות צירפו חוות דעת של השמאי מר דני אפלבוים,"דוח אירוע" וריכוז של בדיקות סולר כאשר לדיון הגיעה מנהלת התחנה הגב' טניה בורשטיין עם קלסר ובו ריכוז מקיף של בדיקות איכות סולר.

התובע נחקר ועדותו עשתה רושם מהימן ברם אין בה כדי לתרום מאומה להכרעה במחלוקות האמיתיות שבין הצדדים,התובע הודה שאין הוא מבין בנושאים הטכניים מחד ומנגד אין מחלוקת שמרבית התדלוקים בוצעו בתחנת אלדור לפחות לתקופת ההסדר (ההנחה),אין מחלוקת (אמיתית) שהוא אכן הוציא מכיסו את הסכומים שפירט ואין מחלוקת אמיתית ביחס לתאריכים שציין.

המומחה מר אסטרחן נחקר גם הוא וגם עדותו עשתה רושם מהימן, הוא ציין כי מצא גם שבבים ולכלוך וגם סימני קורוזיה ומים במערכת הדלק ובמיכל הדלק של הרכב. הוא ציין שבעוד שהמוסך ששיפץ את מזרקי ומשאבת הסולר (דיזל השרון) אינו יכול לומר בוודאות שמקור התקלה במים הרי הוא סבור על סמך הממצאים מקור התקלה והשבבים במים שבסולר.

שתי נקודות חשובות לצורך ההכרעה שעלו בעדותו של מר אסטרחן הן שהתקן הישראלי מתיר המצאות כמות מים מזערית של 200 חלקים למיליון בסולר וכי ייתכן כי תקלה תיווצר מהצטברות מים לאורך זמן ולאו דווקא מתדלוק אחד ספציפי.

מר אסטרחן לא חלק על בדיקות איכות הסולר שהוצגו ע"י הנתבעות והתובע לא ביקש לחקור לגביהן.

המומחה מטעם הנתבעות ציין כי עם התרוקנות הדלק שבמיכל הרכב נכנס אויר הרווי בלחות שעלולה להתעבות ולכן ההמלצה היא שלא להשאיר רכבים שמיכלם אינו מלא.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה.

התובע לא עמד בנטל הרובץ לפתחו ולא הוכיח את התנאי הראשון וההכרחי שמקור המים הוא בסולר שרכש מהנתבעות וכי לגבי איכותו חרגו הנתבעות מהתקן ומרמת ההתנהגות הסבירה.

משלא נסתרו טענותיהן של הנתבעות ביחס לתוצאות בדיקת הסולר,משפרשו הן את התוצאות ואפשרו עיון בהן ומשלא נחקרו בעניין זה הרי שאין כל ראיה לכך שמקור המים אצל הנתבעות שכן אם בדיקות מעבדה קובעות שהסולר עומד בתקן קרי הסולר נקי אזי אין בו מים או אין בו מים בכמות שמעבר לתקן.

גם טענת הנתבעות שלא נסתרה באשר לכך ששום אדם אחר שתדלק אצלן לא התלונן על המצאות מים בסולר מחזקת את המסקנה כי לא הנתבעות הן המקור למים ולתקלה.

זאת ועוד,שני המומחים הסכימו בעצם שיש אפשרות של הצטברות מים לאורך זמן,מים שמקורם בלחות באוויר,בעיבוי אויר שבמיכל וגם מים הנמצאים בדלק ברמה המותרת על פי התקן,במקרה כזה (ואפילו נניח כי התובע תדלק מהיום הראשון שעלה הרכב על הכביש אצל הנתבעות ואפילו נניח כי מעולם לא חדרו מים ממקור אחר כמו גשם,שטיפה וכיו"ב) הרי לא ניתן לקבוע כי האשם הוא בנתבעות. התקן קובע את הנורמה,התקן קובע את מה שמותר,על מה שמותר אין לחייב בנזיקין.

הרכב עלה על הכביש ביום האחרון של שנת 2001,גם אם מקור התקלה הוא מים (ולא בלאי, לכלוך,בוצה ושבבים שהצטברו במיכל הרכב ובמערכת הדלק שלו במשך אלפי שעות עבודת מנוע) הרי שהסבירות שמדובר בהצטברות מים לאורך שנים רבות עולה על הסבירות שמדובר ברשלנות ובמחדל מצד הנתבעות.

הדברים הינם בבחינת קל וחומר אם גם לגורמים אחרים כמו בלאי ולכלוך שהצטבר במשך השנים במערכת הדלק יש תרומה כזו או אחרת לתקלה.